תדע כל אמא, סבתא, אחות , דודה , גיסה
וידע גם כל אבא, סבא, אח, דוד, גיס,
כי ברחובות העם הנבחר, נפלה טעות במוצר, והוא פגום , לא תקין , נפל.
ובכל פינת רחוב, מועדון, שדרה , מלון,
אורבת סכנה לבנותנו, נכדותנו, נינותנו, אחינותנו.
חיות טרף אפופי חרמנות, ורצון להיות חלק מהחבורה, מסתובבים חופשיים, שטופי זיעה של גברים צעירים, מצחקקים, וחמושים בטלפון המנציח את אונם הצעיר והמבולבל.
הם גברים צעירים שנראים תמימים ויפי בלורית וטוהר, אך אל לנו להתבלבל, הם מתעתעים בנו. הם שטופי הורמוני זימה, אפס כבוד והערכה לאשה, ובעיקר אפס חמלה, תודעה והבנת הנקרא ... אדם.
הם מטמאים את סביבתנו.
שקי רוע וזעם, וזכרונות מתעתעים של סרטי פורנו המוצעים לילדינו, כשידעו איפה למצוא אותם, בטלפונים החכמים ההופכים אותנו לסתומים.
ככה בדיוק מתקיים רצח של גוף
ככה בדיוק מתרחש רצח של נשמה שבסופו לא מתים, ועל כן לא נגאלים מהיסורים.
וכך מתהלכות ביננו אחר כך במשך שנים, נשים מתות חיות. נשים נכות , ללא סימן חיצוני. הן צוחקות לידנו בארוחה, בשמחות, איש לא ידע.
רק הן, הנשמה, הכרית והחלומות, הפורצים מידי פעם וקורעים את הלילה.
לעולם הן עטופות להגנתן, במנגנונים שהאל נטע בהן בהוולדן, בדיוק לרגעי סדום אלה. עטופות כבשליה שקופה, הן מסתובבות בעולם ברגע זה,
מליוני נשים, שיודעות!
יודעות בדיוק מה קרה שם במלון באילת.
יודעות!
זוכרות!
צרובות!
והן שנים מתגוננות באופן אוטומטי, מפני העולם הזה, שעבורן הוא מחכה רק לרגע המתאים לפגוע בהן שוב.
יש להן ריקוד מורכב עם עולם הגרורות.
גרורות בנשמה שהן נצחיות.
גרורות בגוף שהן נצחיות.
כי הגוף הוא ספר זכרונות.
זכרונות של שריטות , פגיעות, כאבים, גועל, בחילה, חוסר אונים, פחד וחרדה.
והגרורות, יש להן חיים משלהן.
והן מתעוררות מעוותות עם כל תחילת קשר, שאמור להייטיב בעולם מתוקן, ושלנו מקולקל.
והיכן שאמורה לדור האהבה, התשוקה, השמחה והאושר, מזמזם לו קן צרעות המזכיר,
כי ז ה קשור בכאב, בביטולך, בהפיכתך לכלי הקאה גופנית, בכלי שרת ושופכה, ליצורים פגומים , מוטציות , ולא ראויות .
זה מתחיל בתרבות שלנו.
זה מתחיל בשפה.
נ ק ב ה קוראים לאשה בשפה העברית ״הנבחרת״
נקב-בה, מישהי מחוררת, לא שלמה, פגומה , פחותה, ומכאן שאינה ראויה וממילא לא שמורה. ועל כן על פי כמה חולים מותרת לכל אדם ( ככתוב).
ישנן מדינות של עין תחת עין
ולגנבים מורידים את הידיים
ולאנסים?
להוריד את הז....!!!!
ויפה שעה אחת קודם!
נמאסתם!
פליטי קפריסין!
וכעת ניצולי אילת!
ותדע כל אמא
וידע כל אבא
כי בקניות הנשיות של דאודורנט, סומק, שפתון סוכריות ומסטיקים ורודים לבת שלכן שלעולם תשאר ״ הקטנה שלי״
תוסיפו בבקשה לרשימת הקניות ספריי חרדל, כזה קומפקטי קטן נראה תמים כשפתון.
כי במלחמה כבמלחמה אנו זקוקים לנשק , כדי לשרוד .... לספר את סיפורנו.