בגינת המתים יש הרבה סיפורים חיים. הגעתי להפרד מאמא טובה של יובל וגונן כספין, בבית העלמין בקיבוץ גניגר. הגעתי מוקדם מידי, אז הלכתי לבקר אותם את דיירי ובעלי המצבות הישנות הכורעות תחת שנים של שקט ובדידות, צמחיה שכוחה, וסיפורים שלא סופרו. עצרתי ליד קברי בני משפחת ליבנה. הסתכלו על התמונה המצורפת והגדילו אותה , הכירו אותם. משפחת ליבנה . אומנם לא נפגשנו אף פעם, אבל הרגשתי שאני מכירה אותם. כי האותיות השחורות החרוטות באבן הרבה שנים, סיפרו לי את סיפורה של מדינת ישראל בקפסולה. אברי ליבנה בן מזל תאומים בן 16 היה כשהגיע לישראל לבד. אין אבא. אין אמא. אבא נפטר בוינה. איש צעיר בן 35 היה, עוד לא חווה את יצירתיות הגרמנים , אך כפי הנראה חלה במחלה חשוכת מרפא. בחייו הקצרים כבר הספיק להיות בעלה של אידה כשנשא אותה אשה צעירה בת 22. האם יפה היתה ככלה צעירה? הרהרתי. הוא גם הספיק להיות אבא של אברי, ששם בודאי קראו לו אברם. כשבנו הקטן היה בן חמש , הוא נפרד ממנו, נפטר, בדרכו לעולם אחר, והשאיר אשה/ילדה/ אמא בת 27. אלמנה צעירה עם יתום בן 5 . שנים גידלה אותו לבד. רק בת 40 היתה אמא אידה, כשלקחו אותה הגרמנים. אם חד הורית, נטולת בן, נטולת בעל, נטולת משפחה . היא הועמסה על טרנספר f832, למחנה משם לא חזרה. לבד היתה שם ברכבת, מטולטלת בצפיפות ההיסטורית הידועה. הילד שלה, אברם, יתום מאב, עלה לבד לפלשתינה , נער בן 16. שנתיים לפני שאמו הפכה לאדים מתוך הארובות השחורות . האם איבד את עקבותיה וחשב כי יתום הוא גם מאם, ואין לו מה להפסיד? איפה נעלמו האחד לשני? איפה נקרעו האחד מהשני? לבד עלה לפלשתינה, ילד לא מעוצב, אבל לגמרי עצוב. לבד עלה לארץ לא ידועה. לחום לא לו. ולשפה גרונית. ועם מי מתחבר ובמי מתאהב ילד יתום גלותי ? הוא רוצה הכי מהר להיות אחר. שונה ממה שהיה. להשיל את העבר. להרגע מהזכרונות המטרטרים . הוא רוצה להיות כמו הצברים, המחוספסים, השזופים, הדוקרים והמתוקים. אלה ההולכים יחפים רב שנתיים, מרוחקים ומנוכרים, ולכן בחר בתמצית הישראליות בעיניו, בדבורה. צברית, שהוריה בנו את הקבוץ בזיעת אפם וחמתם, ודרכה חי את הישראליות, ודרכה ניצח את הגלות, ובשדות את הזכרונות. היא ואומנותו והיצירה שעסק בה, ( הסתכלו בתמונה , כתוב!), היו שלוחותיו שלו לשפיות, להתחדשות ולגאולתו האישית. אז מי אמר שהאבן זה דומם. זה מה שהן האבנים לחשו לי בין האותיות, התאריכים, המקומות והשמות, שם תחת העצים, בין העציצים בבית העלמין בגניגר. כי כבר נאמר לפני ״יש אנשים עם לב של אבן יש אבנים עם לב אדם״
*נוצר לי קשר עם ענת בתו של אברי, שהוסיפה לי פרטים אינטימיים על אבא אברי ואמה. המשך יבוא...