top of page
Search

I C A N T B R E A T H E

Writer's picture: Judy KatzmanJudy Katzman

אני לא יכול לנשום!!! צעקה, לחישה, חרחורים, דממה ודי ... ״חיל לבן מכה חייל שחור״ כל התקופה ההזויה שנראית כמו תשבץ הגיון לא פתור, סרט רע ששודרג לסרט אימה, התנקזו למסר ״אני לא יכול לנשום״ סלוגן של החיים על פי שנת 2020. זו התקופה האחרונה שעצרה לנו את הנשימה, באופן מודע או שלא, באופן אישי, צבורי, מערכתי וגלובלי. קשישים הפסיקו לנשום בבתי אבות, שדות תעופה, מרכזי ערים סואנות, חנויות וקניונים, כיכרות, פארקים , חופים - עולם שלם הפסיק לנשום. עולם שלם מחכה לאות ומכונת הנשמה. בהנשמת הגוף יש מקום גם לנשמה. הם יחד תמיד, גוף נפש ונשמה . אנו כחלק מהתמונה הגדולה, כפי הנראה מזמן לא דיברנו עם עצמנו ״על אמת״ לא שאלנו שאלות ״על אמת״ ולא צנטרנו חלקים סתומים במהותנו, אותם חלקים שלא נשמו ואווררו הרבה זמן. הברך הזו של שוטר לבן עם ידיים בכיסים, אות לרוע מתנשא, זלזול ויריקה על ערך החיים - אלה רגעים בחיינו בקפסולה. תמונה אחת! בום! לכל אחד מאתנו רגעים בחיים, של ״אין לי אוויר״ ברגעי לחץ, במרכיב מסוים בחיינו. לכל אחד מאתנו יש את ה: ״ברך״ שלו עצמו, שחונקת אותו, ככה בשקט, בינו לבין עצמו. חונקת אותו בסיפורים ו״סרטים״ שאנו ממוללים במחשבותינו, בעודנו מוסרים לעולם הצהרות מחויכות, עדות ל: ״הכל בסדר״. כי ספרטה זה פה ! ואף אחד לא רוצה להיות האחרון בשרשרת המזון. העולם הפסיק לנשום, וגם אנחנו! הפסקנו לנשום אל מול אובדנים של בריאות, ואובדן נעורים, פרנסה בשנה של בצורת, מצוקות ילדינו ואהובינו שידיינו קצרה מלהושיע, זוגיות פגומה שהתייבשה ואיבדה לחות, משפחה שגירושין דיללה את הנפש והכיס, חלומות זוהרים שכבו אורם, פחדים שחגגו והשתלטו על חיינו כארבה, געגועים לאהובים במרחקים, געגועים לאהובים שעברו הלאה, חרדות שקטעו משאלות לב... ״גזירות שהקהל אינו יכול לעמוד בהם״ - ואנחנו הקהל. I C A N T B R E A T H E זה כולנו. בנשימה נושפים החוצה את האויר שעשה את שלו, מפנים מרחב לאויר חדש, ושואפים פנימה אויר חדש עם הבטחה. ככה כל הזמן בלי להקדיש לזה מחשבה, מקבלים כמובן מאליו. רק מי שאסטמתי יודע להעריך את הלגימה הגדולה של אויר אחרי התקף. ככה אנחנו, יודעים להעריך רק אחרי שנלקח. יודעים לשנות רק אחרי משבר. פחות מכאוס לא עוצר אותנו בכביש המהיר של החיים. אז מה בכל זאת? ל נ ש ו ם! הרבה, נקי, צלול, מלא, מועשר. כי אנחנו מה שאנו נושמים ! כי אנחנו מה שאנו שומעים! כי אנחנו מה שאנו רואים! כי אנחנו מה שאנו אומרים! ובימים אלה תחילת מועד ב׳ של חיינו, בחלוף הגל השני, ובכלל. נכון והכרחי יהיה אם נשרטט אחרת את חיינו, ונתרכז בהם בהתאמה אישית: נשנה הרגלים כושלים, נאמץ החלטות מייטיבות. נבחין בין עיקר וטפל. נתמקד בטוב. נתחבר ״ לבורות המים״, לאנשים המרווים בחיינו נתרחק מזוללי האנרגיה. נעשה הליכה עם זריחה ותפילה עם שקיעה. נשמור את נפשותינו למען גופנו, כי ״צורת הגוף היא תנוחת הנפש המפוסלת מבפנים״ (א. משעול). נראה את היש ונודה על הקיים. נבקש עזרה בשעת הצורך. נזין את גופנו ונפשינו בחמצן מועשר ומזון מבריא. נדאג לחברויות תומכות, ולחבר אחד לפחות שיאמר לנו : ״בוא, אני פה מחכה״ כשנצלצל בשתיים לפנות בוקר במצוקה . נזכור ולא נתבלבל רגשות הן אינן עובדות בשטח. ברגעים קשים ובספירת המלאי הפרטי שלנו נזכור שדבר אחד לפחות עובד. נצייד את ילדינו ונכדינו לחיים האמיתיים בעולם וירטואלי. נדבר אמת עם ועל עצמנו. נהיה רק בסביבה מזינה ומבינה. נחזק את המשפחה לשלוחותיה, כי בסוף היום בסוף המסלול, זה מה שיש. נבחר כל יום מחדש את המתאים לנו. נשמר את הטוב( חברים , עבודה, יחסים) ונפלוט את הרע. נתקשר עם עצמנו, בדייט יומי בתחילתו של יום לאיסוף כללי וראיה קדימה ( כמו הנחת התפילין לגברים) נברך על הקיים, נעצב את הנסתר. ומה שאני נשבעתי לעצמי בתקופת הקורונה זה לא לדחות שום דבר !!!! וטוב נעשה אם נחכים מהמושג מן הפסיכולוגיה היהודית, המדבר על ״קריאת העבר וכתיבת העתיד״ האומר כי העבר הוא פסיבי נכתב לא ניתן לשינוי , ולעומתו העתיד נוצר בכל רגע באופן אקטיבי - ושם עלינו להתרכז. כי כל מקום אליו אנו מפנים אנרגיה מתעצם חי ובועט . אז זה הזמן לנשום עמוק ולחיות את הכי נכון לנו. ויפה שעה אחת קודם והכי ... לקום מחר בבוקר עם ❤️ש ר י ר❤️ חדש בלב . 🙏

* לפגישות והרצאות Judy.katzman@gmail.com

3 views0 comments

Recent Posts

See All

Comments


© 2018 by Judy Katzman. Proudly created by Wix.com

  • Black Facebook Icon
bottom of page