Search
  • Judy Katzman

6.2.18

.



.. בפגישתנו השבועית....

לקליניקה. נכנס זוג מהסרטים , הוא גבר צעיר וכסוף צדעיים,והיא צעירונת כתלמידה באמצע בחינות הבגרות .. מפגש של נעורים ובשלות גברית. היא הצטמצמה על הספה הזוגית הלבנה והניחה כרית רכה על ברכיה , הוא פינק אותה בכרית נוספת לגבה ( כמה סימלי חשבתי), ורק אז התיישב. חייכתי . ״טוב״, לקח את הפיקוד. ״ הסיפור ארוך, כשהייתי בן 14 , גרה בשכנות להורי , אשה צעירה , יפת מראה, כזו שבנים בגיל ההתבגרות חולמים עליה, גבוהה, רזה,תמיד בג׳ינס צמוד וחולצות טריקו זעירות מקושטות ברקמות צבעוניות.היא רכבה על אופנועים, כשזו היתה ממלכה לגברים בלבד. היתה לה כתובת קעקע נשית בדמות ורד , כשרק ימאים , אסירים והזמרת שר , ידעו מה זה . היא הקדימה את זמנה , וסיחררה אותי. בתור מעריץ למדתי את לוח זמני חייה, ועמדתי בזמן ,מאחורי חרכי התריסים  כדי לזכות לראות את דמותה העוברת ביעף בדרך לים או עם כלביה ,. והרגשתי כאילו היה לנו דייט, חייתי מדייט לדייט,  חייתי בהמתנה למראיה תמיד התרגשתי ממנה היא קישטה את ימי היא קישטה את לילותי  בימים בהם חיי היו אפורים, חסרי בטחון ומלאי פצעי בגרות על הפנים וגם בפנים.

יום אחד היא נעלמה. ״ היא התחתנה ונסעה לאמריקה ״ הודיעו השכנות במדרגות. אני הייתי בהלם ובאבל, הייתי מרוסק כמו שרק בן טפשעשרה יכול להיות. הורי היו מודאגים , הפסקתי לאכול , הסתגרתי בחדרי ,הפכתי לזכרון של עצמי. השנים עברו  המשכתי לגור בדירת הורי שנפטרו בשכונת ילדותי. מעל המכולת השכונתית. התחתנתי! התגרשתי! אך את השכונה לא עזבתי היא שימשה לי חיבור מוכר לשפיות נדירה.

יום אחד , שבוע לפני פסח, כשריח האביב היתל בי בבוקר,פתאום נפתחו חלונות ביתה שלה ,שעמדו שנים בשממונם וציפורים ויונים מצאו שם מקלט.  פועלים צעקניים סחבו דליים רבים פנימה, שברו קירות , גירדו מהכתלים את עייפות השנים, והבית נצבע בצבעי פסטל מרעננים ,עם ציורי עננים על התיקרה.וילונות לבנים ושקופים התנופפו ברוח של האביב המתקרב. עציצים עמדו בשורה על עדן החלון והבית התמלא במוסיקה צעירה, ריחות תבשילי בית בימי חול , וריחות עוגת ליקח בימי שישי, וגם בנביחות כלבים ויללות חתולים.

״מעניין״ ציינתי לעצמי, בעודי ממהר למכוניתי בבוקר. לפתע .... ..... ראיתי א ו ת ה !!!! קפאתי במקומי! חוזר במנהרת בזמן לאותו נער בן 14 המאוהב עד תום. והיא? הביטה בי, במבט פליאה,והמשיכה בדילוגים הלאה עם כלביה.

״ ככה מרגיש הרגע בו אנשים מרגישים את השגעון זוחל למוחם״, חשבתי , עדין תקוע במקומי. המציאות חזרה אלי... אחרי זמן שנחווה כנצח. ״ מטומטם״ אמרתי לעצמי, ״ זאת לא היא, עברו 30 שנה, היום היא בטח כבר אשה ,שניה לפני התואר מבוגרת . כבר לא רצתי לעבודה .באותו היום, רצתי לים, שם אני מצליח לאסוף את עצמי תמיד. המשכתי לראות ״ אותה״ בשכונה. מטיילת עם כלביה, סוחבת תיקי בד גדולים וצבעוניים מלאים בירקות אורגניים, ו.... רוכבת על אופנוע הארלי גדול מידות , צבוע ב... ורוד!!!! ״ מטורפת. כמו אמה״ - נפל לי האסימון..

התחלנו לשבת בזולה השכונתית בערבי הקיץ, מעשנים , שותים,צוחקים ומתאהבים.אני הבטתי בשמיים, דרך ענפי העץ היבשים בזולתנו, וקרצתי לבורא עולם... על מועד ב׳ , שהביא אל שכונת ילדותי , בגרותי ,ואוני.  אני ידעתי!  היא לא !. ... עד שגיליתי לה. היא סיפרה כי רצתה לחזור לדירת אמה שניפטרה באמריקה של אז, ארה״ב של היום, ולחיות במקום בו נטועים שורשי אמה ז״ל. היו רגעים שחשבתי שאני משתגע, ברגעים בהם היא הביטה בי, בעיני אמה,ואני לרגעים בלבלתי זמנים,אז ושם בכאן ועכשיו, עבר והווה משתכשכים זה בזה.  את המבטים שאמה לא העיפה לעברי בנעורי, זכיתי כעת מבתה - אהובתי!, במינונים שמפייסים כל עבר פגום, ומגשרים על פערי הדורות והחלומות .

ה ת ח ת נ ו!

מנהל הקרקס הגדול , נתן לי צ׳ופר, בדמותן של תאומות בלונדיניות, יפות מראה, ארוכות רגליים שיער וצוואר, הממלאות את הבית בצחקוקי בנות, וכבר לא יכולות לחכות עד שיהיה להן ... אופנוע. הארלי ורוד!📷🏍 לעיתים אני בוהה בשלושתן, צאצאיות אהובת נעורי, וחושב לעצמי כי  ל ע י ת י ם  פ י צ ו י ג ד ו ל מ ו ר ה ע ל ג ו ד ל  ה כ א ב ב ג י נ ו נ י ת ן !!! ו... אומר תודה.

.... ״ אז למה אנחנו פה?״ ״ דברי , ממי״ פנה אליה. ״הקטנה״, פתחה ואמרה, ״ הוא דייק את סיפורו , סיפורה, סיפורינו, אבל לא את שלי! אני מרגישה שחזרתי לארץ , למרות שלא נולדתי כאן, אך שורשי נטועים כאן עמוק. יש לי חזון, אני רוצה להקים בגליל כפר לילדים חולי סכרת ( אמא , ניפטרה מזה...) אני רוצה לעשות משהו עם חיי, חיי הבנות - חיינו! אבל הוא תקוע ! תקוע בזכרונות העבר. תקוע בשכונת ילדותו. תקוע בדירת הוריו. אין לו כנפיים! ואני מרגישה שהוא קוטם את שלי, מוטת הכנפיים שלי היא אדירה  אני רוצה להמריא כמו נשר  אני רוצה אותו כאויר תחת כנפיי! רכיבה על אופנוע, זה רק הפרומו ,ההמראה זה השלב הבא, של כאן ועכשיו. אני לא מוכנה להיות יותר נטועה בעברי , אני רוצה הלאה . והוא?............. את מבינה אותי? תסבירי לו כי אני כבר לא מצליחה!

״ טוב״ , אמרתי ,

״אנחנו מדברים על שורשים וכנפיים נעורים ובגרות/ בשלות חלום ומציאות תנועה ותקיעות גמישות ונוקשות אנחנו מדברים על קוטביות  ואיך מגשרים על פניהם בשם האהבה המשפחה והחלומות. את השורשים לא אנחנו בוחרים, אנו נולדים למשפחה ומציאות קיימת, והמסיבה החלה לפני שנולדנו , עלינו להסתגל! לעומת זאת את הכנפיים אנחנו בוחרים מגדלים מטפחים כדי שיקחו אותנו מעבר לקשת בענן📷🌈 אני אוהבת את עמנואל לוינס שאומר כי ״ אנשים הם לא עצים הם לא צריכים שורשים האנושות איננה יער, והיחידים הם לא עצים. האוניברסליות היא תוצר של היות האנשים בלתי נטועים״ והוספתי משלי:  ״ איזה מזל שקולומבוס לא היה נטוע והיה בעל מוטת כנפיים גדולה ...״ ולכן , בבואנו להמריא צריך לזכור בשם ולזכר איקרוס שהמריא גבוה מידי ושלם בחיו,כי הכל תמיד אפשרי הרשות נתונה ורצוי להיות ריאלים ולדרוש את הבלתי אפשרי( צ׳ ה גאוורה)  ................📷😊................... בימים אלה , אחרי שמכרו את שתי הדירות בשכונת ילדותו, רכשו פיסת קרקע בגליל , במקום המשקיף על ההרים,אל הים , והאינסוף, במקום בו חלומות מתגשמים ודפוסי חיים תקועים מזהים את סוד האפשרויות הבלתי מתכלות, נוהמות מכונות גדולות ההופכות את האדמה הגלילית למצע שממצה את כנפיה שלה שהפכו גם לשלו .




0 views

© 2018 by Judy Katzman. Proudly created by Wix.com

  • Black Facebook Icon

054-483-3186