... בפגישתנו השבועית הגיעה בבכי היסטרי כזה שרק ילדים מתמחים בו , או מבוגרים החוזרים פתאום לילדותם. ״ מה קרה ? ״ שאלתי ״...... את יודעת שנים רציתי להיות אמא, ולא הצלחתי. קנאתי בחתולות הרחוב שהעבירו גורים בחורף מחצר לחצר,התחמקתי מבריתות ,קנאתי באמהות הקורנות והאבות הגאים, קנאתי בכל רחם פוריה בשלה ומלאה . לכל טיפולי הפוריות הלכתי לבד. השמנתי מההורמונים,  בכיתי מההורמונים, התעצבנתי מההורמונים,  אבל כלום לא עניין אותי-רציתי ילד משלי! . אצל הרופא אליו עליתי לרגל ,ישבתי שעות בתור לבד, לצד זוגות שהבעל חבק , ליטף נישק אהב.  הייתי לבד במסדרונות בתי החולים והקליניקות , יד ביד , אני והחלום שלי. רציתי להיות אמא ! התהליך הזה שחק א ו ת ו . הוא לא עמד בהתפרצויות שלי, בגזרה שלי שהפכה ממעוטרת ג׳ינסים לחובשת שרוואלים, הוא לא אהב את פני התפוחות, ... הוא לא אהב אותי יותר, כמו שאהב כשהבטיח בחופה לספק את שארי,כסותי ועונתי.

לרגע שתקה , לגמה מהמים והוסיפה : ״ואז,השבוע בשעות הערב המוקדמות נשמעה נקישה רפה על דלתי, פתחתי את הדלת . מעטפה גדולה בוהקת עם סלסולי זהב וכחול, הוגשה לי .... מי את? , שאלתי . קיבלתי תשובה ... אני , אשתו השניה של בעלך הראשון והיחידי, הוא מזמין אותך לברית של בננו ....״

ואני ? 😱 ״ את יודעת ״ אמרתי, השבוע הוא שבוע האלימות הבינלאומי. האנשים בדרך כלל מתייחסים לאלימות פיזית כאלימות , אבל יש גם אלימות מילולית , רגשית ,כלכלית , מינית ,חברתית, אינטרנטית, בידוד , מעקב ואיום... אך זה לא ככ נחשב. בעיני האלימות הרגשית נפשית מסוכנת ביותר. באלימות פיזית הסימנים הכחולים הם בחוץ ,באלימות רגשית הסימנים הכחולים הם בפנים סמויים מן העין לעיתים שנים על גבי שנים, ואין מבחין. מה שחוית כאן זו אלימות רגשית, אף אחד לא השאיר סימן כחול על גופך, אבל השאיר סימן כחול על ליבך... היום כבר לא צריך לשתוק , לא צריך לחכות .היום צו השעה הוא לספר! אסור להשאר עם זה לבד !.