.. ההורים ״ שלחו״ אותה כי היא מוזרה,ממציאה דברים, ובעיקר הפכה לפחדנית גדולה מהכל , מחשך , מזרים , ... מהחיים!. ... בפגישתנו השבועית היא הגיעה , ילדונת , עוד לא בת מצווה ,הסבירה לי בבהירות מדהימה כי היא פוחדת אך אינה יודעת למה וממה, אך מרגישה פחד גדול ומועקה בעיקר בבית , בין בני משפחתה , דבר חדש עבורה. כשהוזמנו ההורים סיפרו בין השאר כי הסבתא האהובה מאד על הילדה ואשר יש לה עמה מערכת יחסים מיוחדת , חולה סופנית ללא סממנים חיצוניים , ביקשה שלא ליידע את הילדה על מצבה על מנת לא להעציבה ולשמור עליה. הסבתא החזיקה מעמד תקופה ארוכה, הסוד נשמר תקופה ארוכה, הילדה היתה מוזרה תקופה ארוכה!

... לימים הסבתא נפטרה , ושוב ״ נשלחה ״ הילדה על ידי הוריה . לדבריהם , היא ממשיכה להיות ״ מוזרה ״ , אבל ״ אחרת״ ״הילדה מוזרה,כלנו באבל, והיא? - היא, כאילו הוקל לה משהו , פורחת בבית ובבית הספר, לא מפחדת יותר מטיולים ,מבחנים , כלום. לא מותאמת למשפחה ,אנחנו קמלים, היא פורחת״. אמרו. ואני?... כל פעמוני האינפורמציה נשזרו לי . ס ו ד ו ת ב מ ש פ ח ה ! סודות במשפחה נועדו לשמור עלינו , על המסגרת , על המשפחה . ...הקטנה הזו ללא ידיעתה ועל ידי האנטנות החדות שלה , חושים , אינטואיציה, הפכה ל״ קול המשפחתי״. כל הפחד ששרר במשפחה , פחד המות הלא מדובר, שנאסר לביטוי, ״גר בבית״ , אך היא שחשה בהכל ,מעולם לא קיבלה אישור , מהמבוגר האחראי , כי רגשות הפחד שלה מוצדקים.ילדים הקולטים חלקי מידע ישלימו את התמונה באמצעות הדמיון שלהם.

בשבעה קיבלה אישור לתחושותיה. בשבעה הבינה. בפגישתנו אמרה :״סבתא שלי נפטרה ואני שייכת לעצמי מחדש. היא מתה, ואני חיה היא נסגרה ואני נפתחתי, לילדי לא אעשה את זה אשתף אותם בהכל בגבה העיניים, הבטחתי לעצמי.״

כמו שאומרת רחל שפירא:״ איש אינו יודע מה קורה אני שותקת. ורק האבן בליבי עוד מעיקה כמו סודי ובחיי אני לובשת את פני על צל הפחד בעיני.״