הפייס שואל אותי כל בוקר על מה אני חושבת. האמת? אני חושבת שלעיתים אנחנו לא חושבים עד הסוף . ( לא כולם). מומחים מדברים על השלכות כלכליות מומחים מדברים על השלכות חברתיות מומחים מדברים על השלכות פוליטיות מומחים מדברים על השלכות גלובליות ואני חושבת ששכחו שמי שצריך לעמוד בהצטברות ההשפעות הכלכליות חברתיות פוליטיות גלובליות , זה מצבנו הנפשי. ומה עם ״ונשמרתם מאד לנפשותיכם״? אומנם קשה לכמת אותו, את ״לנפשותיכם״ למספרים, גרפים סתטיסטיקה , אין לו מדפים שמצטלמים, כמויות שנראות בעין, אבל.... הכל מורגש. מורגש בדיוק כמו הסחורות המתרוקנות , מקומות מתרוקנים, ואנשים בבידוד . ה״ לנפשותיכם״ הזה, נותן בנו סימנים כשאין לו כח. הוא מדבר דרך הגוף. מדבר באמצעות תופעות גופניות. כאבים, מיחושים ושינויים בהתנהלות הגוף. אנחנו מהופנטים מול המסכים, רוצים לדעת באובססיה, מה קורה? מה המספרים? כמה חלו? נדבקו? מה היה מסלולו, כל יום, כל היום. וגם נוספה לקולקצית הטלפון אפליקצית חדשות נוספת. על משקל ידע= כח. צריך הרבה כח לידע הזה. וכמו בתרופה, מינון הוא שם המשחק. מינון מדויק, קובע את היחס בין בריאות נפשית, לתשישות נפשית. ולכן איש לנפשו צריך למצוא את מינון האינפורמציה שמשרת אותו לטובה. ובינתיים ... אני תמיד מעתיקה את הטבע כמו שילדים מעתיקים במבחנים ... בהתבוננות! בתקופה הזו אני בוחרת בשיבולת כמודל. בימי סערה השבולת ״מגיבה״ בגמישות, ושום רוח סערה לא תשבור אותה. ולכן כל יום כפית גמישות, כפית הסתגלות, וכפית שיקול דעת דעת, מעורבבים בקפה של הבוקר, ודייט עם עצמי, יעבירו אותנו גם את זה. כי עברנו את כל סוגי הפרעה בדברי ימי עמינו. ונעבור גם את זה! *נפגש בבלוג מחר ❤️
top of page
bottom of page
Opmerkingen