Search
  • Judy Katzman

5.4.18

.. בפגישתנו השבועית הגיעה כנרדפת . ״ אני צריכה מים״ , אמרה .  בשבילי כשמבקשים מים, זה תמיד על מנת לחזור למקום הראשון שפגשנו את חיינו - במי החיים - מיי השפיר, ברחם , מוגנים ומאוזנים.

... ״ את יודעת ״ אמרה , ״ עם יציאת כל בנות העולם מהארון לספר את סיפורן על כל נפנופי חלוקי המשי הפעורים של הגברים ושליפת השרביט המאבד מאונו ... גם אני , כמו פוסט טראומתית, שחוזרים אליה הבזקי תמונות וזכרונות שהיו בקומה עד עתה ,הבנתי לפתע שגם לי יש סיפור ... שלא זכרתי . בחדר שקט , צליל לגימת מים וכאילו בושה באויר . והיא פתחה , ... ״לדעתי הייתי בת חמש , אולי פחות. הורי היו קשיי יום ונעדרו מהבית עד החשיכה . השכנה מול , שכנה אהובה שמרה עלי אחרי הגן. אהבתי אותה , בישלנו יחד , כיבסנו יחד, קיפלנו כביסה יחד . כל יום בשעה חמש בעלה חזר הביתה מחלוקת הנפט עם הסוס והעגלה , אני חיכיתי לו בפינה , הוא הניף אותי והושיב אותי לצידו למעלה שנראה לי כמו קצה העולם . הייתי גאה במחווה , הרגשתי אהובה ושייכת . בבית עימם גר בנם , בן 18 . הוא נראה לי ענק , ממש גוליבר. אני זוכרת שהלך לצבא ואת ריח המדים שלו ,אני קיפלתי לו את הגרביים הצבאיות כשחזר בשבת הריאשונה . בבית הזה , שהיה בייתי השני , יום אחד אחר הצהריים, הבית היה רייק , שקט. רק אני והוא. הוא גבר בן 18 אני ילדה בת 5 הוא לקח אותי למחוזות אסורים . הוא לקח את ידי הקטנה ולמד אותי לענג אותו, עד שהשמש שקעה,  וגם בי משהו כבה. הוא גבר בן 18 אני ילדה בת 5 כששבע ,שלח אותי הביתה , לא לפני שמילא את ידי הקטנה בסוכריות טופי ורודות מתוקות ורכות, כשוחד לשמירת ״הסוד שלנו״... כך קרא לזה , ״ הסוד שלנו״ היום אני יודעת , קוראים לזה אחרת . אז...כשהוא גבר בן 18 אני ילדה בת 5 לא היו לי מילים , היו לי תחושות . היום אני יודעת איך לכנות זאת ידעתי אז שמשהו לא בסדר, לא היו לי מילים, היו לי רק תחושות.. ילדה קטנה למי הולכת ? רצתי לאבי ואמרתי לו״ ....... נגע לי בפיפי״ אני זוכרת שכבר אז ידעתי לקלוט את מחשבות אבי, שנשמעו משהו כמו:״ הילדה לא יודעת מה היא מדברת ,...״ שקט גדול ירד על המרחב הזה שבין אבי לבייני. המרחב הזה נשאר מיותם עד יום מותו והיה מלא בהבנה שאין לי כתובת , אין לי מי שישמור , אין לי מי ש י א מ י ן . העולם נהיה יותר גדול אני נהייתי יותר קטנה אין מי שישמור.! היום אני מבינה גם למה בחרתי את בעלי כפי שבחרתי : יוצא יחידה קרבית,גדול מיימדים , חזק , גבור. לידו אני מרגישה קטנה אבל ( כחויה מתקנת) שמורה.

ואני? ... 😪 גם אני שתיתי מים גם אני רציתי לחזור לרחם, למקום השמור. שנים אני אומרת ליהודה , בעלי , כשמדברים על 1 מ 3 לגבי סרטן נשים שאין אשה , כן, אין אשה שלא חוותה דברים דומים ומיניים , לרב על ידי קרובים , מוכרים ואהובים . אלה שאמורים היו לשמור עלינו , נרדמו בשמירה ובחינוך , .... לא ינום ולו יישן שומר ישראל - נכשל ! מהיום זו צריכה להיות שומרת ישראל השמירה צריכה לעבור לידי הנשים כל אשה שומרת ישראל . כי זו אחת מתוך אחת ! זו אחת מתוך אחת ! נזכרתי בקומיקאית רוזן בר שכתבה ספר על חייה ,וסיפרה על גילוי העריות שעברה במשפחתה . לימים עטתה שומן גדול על גופה פן תהיה מושכת נשית סקסית ,השומן היה מעטה ששמר מפני פריצת הזכרונות . המסר שלה היה :

האמינו לילדים!!!!!!

כשילד בא ומספר לכם משהו , הזוי ככל שיהיה האמינו לו! כדי שהמרחב בינכם ובין ילדיכם יהיה מקודש , בטוח ,שומר ,מכיל, מקבל , ובעיקר בטוח , כתובת ותחנת דלק רגשית. תמיד בדקו לאן הקטנה שלכם הולכת לישון כשהיא ישנה אצל חברה ,  פעם המבוגרים זכו לכבוד רק בגלל גילם היום מבוגרים צריכים לרכוש את האמון . ועוד משהו .... אני מחכה ליום שהגברים יתחילו לספר על השכנים הבוגרים שלהם ,אשר ״שלחו את ידם אל הנער״, בילדותם ופצעו את נפשם הצעירה לתמיד. בינתיים ,זה מסופר בחדרי חדרים , ובחדר שלי .  לא ינום ולא יישן שומר ישראל לא תנום ולא תישן שומרת ישראל חיבוק 😊.

0 views

© 2018 by Judy Katzman. Proudly created by Wix.com

  • Black Facebook Icon

054-483-3186