בפגישתנו השבועית ... הביאה סופגניה ונרות, ״זהו״, אמרה, ״ באתי להעיר ולהאיר את חיי, ובחירותי״ והוסיפה, ״אני מרגישה תקועה, לא מתקדמת, כלם סביבי עפים קדימה ואני ברברס. עדיין לא סיימתי את עבודת התזה שלי,  הילדים שלי משגעים אותי בהוצאות , בבלאגאן וברעש. הבעל שלי עובד המון ולא רואה אותי , אימי משגעת אותי בטלפון כל היום ובנוסף המכונית שלי במוסך...״ ואני? 😳

״ את יודעת מה שאני שומעת זה ש: את בשלבי סיום לימודיך הגבוהים, שיש לך ילדים בריאים שמשמיעים , לא רעש , כי אם את צלילי החיים , את נשואה , יש לך בעל שיש לו עבודה , והיא רבה . יש לך אמא שמעורבת בחייך ובקשר אתך ... ויש לך מכונית !

שקט נשתרר בחדר. ״ מה את אומרת על זה?״ היא התחילה לבכות, הגשתי לה כוס מים מהולה במי ורדים. הבכי התחלף בצחוק. ״ את רואה ,גם בכוס שהגשת לי אני רואה רק את חצי הכוס הריקה, הבנתי אותך !״ אמרה. הגשתי לה את התמונה הזאת , ושאלתי אותה מה היא רואה. לקחה לעצמה זמן ואמרה: ״אני רואה פני אשה צעירה אני רואה פני אשה זקנה״ ״ובכן״, אמרתי, בחיים כמו בתמונה, אי אפשר בו זמנית לראות טוב ורע, זקנה וצעירה.את תבחרי מה את רוצה לראות ובזה תתמקדי.  כשהייתי קטנה נהגנו להצמיד לחוטם ניירות צלופן צבעוניים, ואהבנו לראות איך העולם מחליף צבעים . כך בחיינו תלוי איזו עדשה בחרנו לראות דרכה את החיים. כמו בסיפור האינדיאני בו ילד שאל את סבו מדוע האנשים בעולם רבים ונלחמים, הסבא ענה לו כי בנפש האדם זאב טוב וזאב רע, הנכד שאל , ואיזה זאב מנצח . הסבא ענה לו במבט חכם : ״ זה שאתה מאכיל..״ והוספתי, ״ בחג הניסים הזה צרי לך נס חדש! כי באנו חושך לגרש, זו תפיסת עולם לאורך כל השנה ולא בלעדית לחנוכה ! וגם ... להכניס אדם לחיינו שיהיה לנו כשמש( בקמץ) אשר יצית את אורנו ולא יחסיר מאורו... אמן. 🙏