Search
  • Judy Katzman

26.2.18

... בפגישתנו השבועית ..... היא הגיעה אלי כאילו הוצאה מתמונה משפחתית של הורינו וסבינו. אשה קטנה , עם אותות יופי שדהה, מחרוזת פנינים סימטרית לצוארה, הדורה בלבושה ורהוטה בדיבורה. ״אפשר לשבת ?״ שאלה. זאת האשה. הגשתי לה כוס תה , להשלמת התמונה. עירבבה בשקט את קוביות הסוכר, מדדה אותי , כמו שרק אשה יכולה למדוד אשה ... והתחילה. ״ את רואה, אני אשה זקנה, ראיתי ושמעתי ודמעתי כבר הכל בימי חיי, אבל יש לי מועקה זקנה שחיה עימי כמו הד , כמו גידול.  אני חייבת לספר אותה , אבל מחוץ למשפחתי, ובעיקר לדעת מה לעשות איתה ... אני צריכה תשובה מאיש מקצוע . את איש מקצוע , נכון?  את יכולה?  שאלה , ושוב מדדה אותי במבטה כמו שרק...

את יודעת כמו כלנו בארץ המורכבת הזו יש לי סיפור מאז ומשם. לפני 75 שנים התחתנתי בקרקוב עם אהבת ינקותי ילדותי ואלוף נעורי, בן השכנים היהודים שלנו. הייתי כלה יפה , שמחה נאיבית ובוטחת בעתיד המחכה לנו. המלחמה תפסה אותנו כשגיליתי שאני נושאת ברחמי ילד אהבה ❤️ הפרידו ביננו ונשאו אותנו לארץ האבדון המעושן. המלחמה עברה בקור , רעב ופחד . איבדתי את ילד האהבה ❤️. הוא מת בצעדת המות ... חזרתי הביתה בתום המלחמה לשקם את עברי המאודה . ברשימת הניצולים על קיר בית הכנסת ההרוס, נרשם באותיות אבל ,כי הוא נראה לאחרונה מוטל על עגלת המתים בדרך לקבר אחים.. ביאושי , ללא מפה ומצפן ותוכנית , מצאתי עצמי כמו עלה נידף על אונית המעפילים ״ההגנה”בנמל חיפה. נשלחתי לקיבוץ , עברי נמחק כשעיטרו אותי בשם הסימלי ח י ה . החלטתי לחיות ככתוב ״ ובחרתם בחיים״. בקיבוץ פגשתי את ח י י ם ... התאהבתי בו כפעולת תגמול ונקמה בעברי. אהבתי את שמו שבישר לי טובות. רציתי ללדת ,לעבוד ,לחיות ,להשריש שורשים, וכך היה. חיים היה הפיצוי שלי חיים היה הרנטה שלי.

כשנסעתי לתל אביב לטיפול רפואי,הרגשתי כמו פיל בחנות חרסינה, בעיקר ברחוב דיזנגוף... ... הרמתי את הראש ופתאום ... העולם עצר מלכת, ציפור לא צייצה, עוף לא פרח, הבריות לא דיברו, העולם שתק! זה היהי מעמד הר סיני הפרטי שלי... מחוגי השעון הסתחררו בסיבובם לאחור, ליבי הפך ללב כלה צעירה ביום חתונתה . זה היה בעלי הראשון , יעקב שלי. המשכנו מהמקום בו נותקנו , והוא יעקב המשודרג ,לא ויתר הפעם על הבכורה!

הפכתי להיות המאהבת של בעלי הראשון!

במשך השנים ,שנינו שיקמנו את חיינו,הקמנו משפחות לתפארת מדינת היהודים, כנקמה וכפיצוי על העולם של פעם. לי יש 5 ילדים ו- 16 נכדים , ו-30 נינים ,  היטלר לא היה אוהב את זה , הם כלם נראים אריים , בני הגזע הטהור . והוא? כבמטה קסמים מסונכרן עימי, אלה היו המספרים גם אצלו.

שנים נפגשנו בקן מוסתר.  במעגל החיים הפרטי שלנו היינו כבני עשרה,מצחקקים , מתגלגלים כמו גורים. עם בוא השעה כמו סינדרלה, עת נעלנו את נעלינו כדי לפסוע חזרה לחיינו, הפכנו לשקולים רציניים ועצובים. יום אחד קיבלתי הודעה מהדואר, חבילה עבורי. אני ? חבילה? הפקיד הושיט לי את החבילה וחייך כממתיק סוד. ״ מה יש לו?״ חשבתי בליבי

בחבילה ,בתוך מטפחת גברים מכותנה מקומטת וישנה ,מהולה בריח הגברי שלו,  שכבה מקופלת כעובר טבעת הנישואין שלנו ....  זו היתה צואתו ! החבילה היתה מאלמנתו!״,

לרגע שתקה, הרימה את עיניה, ואמרה בקול מורתי : ״עכשיו תורך״

ואני ?  😳

״את יודעת ״ אמרתי , כמו שיש חיים של למעלה וחיים של למטה , כך גם רבים מאתנו למדנו לחיות חיים מלאים למעלה , וחייים שהוחמצו למטה. הם מזדחלים לעיתים בחלומותינו ונושאים דרישת שלום מהתת מודע, כי רק בחסות החשיכה אנו נותנים להם זכות קיום.  אבל גדולתנו ביכולת להכיל את אחדות הניגודים , ולכן יש לנו כמו ב״ ציפור הנפש״ מגירות וזכרונות , ומתי שאנו בוחרים אנו עורכים עצרת זכרון פרטית, וממשיכים הלאה, עפ״י ״ ובחרתם בחיים״ כי ללב גמישות משלו וחדרים לו ארבעה, להכיל את הגלוי , הסמוי, האהוב המוערך ... הבורא לקח את זה בחשבון , כפי הנראה ,  בתוכנית האב .... ❤️

2 views

© 2018 by Judy Katzman. Proudly created by Wix.com

  • Black Facebook Icon

054-483-3186