אמא של מיה וישנייאק ז״ל
הבחורה שנחנקה על ידי בן זוגה, אמרה השבוע:
״אם זה קרה לנו, זה יכול לקרות לכל אחד״
אחות של מיכל סלע ז״ל
שנרצחה על ידי בעלה , אב בתה , שהיה מטפל בנוער , אמרה בהלוויה:
״אם זה קרה לנו, זה יכול לקרות בכל משפחה״
כי לאלימות נגד נשים ובמשפחה, מחוברת סטיגמה.
זה קורה רק ״להם״ שם, בעלי רקע סוציואקונומי נמוך, ההם שגרים בשכונה שם מהעדה ההיא.
אז זהו שלא!!!
כמו הקורונה, זה נוגע בכולם, ללא הבדל דת,צבע, מין, השכלה, קריירה ומקצוע, מקום מגורים.
והגברים?
הם ניראים כמו השכן שלך. הם עובדים, לומדים, מגדלים משפחה, ומתרגשים בברית של בניהם
ההבדל?
הם נ ש א י ם של וירוס האלימות!
כשהמערכת החיסונית הרגשית שלהם חזקה, הם שולטים בעצמם, ויודעים לעצור לפני ההתפרצות.
כשהמערכת הרגשית שלהם מחוררת, הם מאבדים את זה.
העיניים משתנות, מבט של טירוף, הפנים אדומות, מזיעות, והאדם הופך לחיה רעה. הנשאים לעולם ישאו איתם את הוירוס בנפשם, ובתקופות משבר, כשהקנאה, הפחד, הכעס, החוסר אונים, התסכול והכאב ישתלטו עליהם, הוירוס יכניע את בעליו, עד איבוד שפיות רגעית.
כמו שאני שומעת המון מגברים אלימים, בהם אני מטפלת באופן פרטני וקבוצתי,
״לא ראיתי כלום
היה לי שחור בעיניים
כשהן נפתחו הכל היה שבור סביבי, לא זוכר מה עשיתי, כאילו זה לא אני״
בפגישתנו השבועית שאלה אותי אמא מודאגת: איך אני אמורה לגדל את בנותי בעולם שכזה, בו נשים נרצחות כל יום ?
ואני אומרת ״ונתנו בהם סימנים״. תמיד יש סימנים.
זו שפה וצריך לדעת לקרוא אותה, באולפן החיים.
ישנן נורות אדומות, שהן נורות אזהרה מיד בהתחלה, כן מיד בהתחלה, בזוגיות בתקופת הנעורים ובבגרות.
אז מה נאמר לבנות שלנו שנכנסות לעולם הדייטים , ולנכדות הקטנות שלנו, שעדיין שמחות וסומכות. איך נלמד אותן לראות, להבין, להגיב, וביחד עם זה לא לחיות בפחד גדול, ולאבד פרופורציות .
נספר להן על הנורות האדומות. אותם רמזים שמעידים שיש כאן משהו אחר עד מסוכן.
כי זה מסוכן כשהוא:
- מרחיק אותך מחברותיך,
מרחיק אותך מבני משפחתך, כי הם חומת ההגנה שלך , הוא צריך אותך חשופה ותלויה בו, ללא קבוצת תמיכה.
- כשהוא מקסים אל אחרים ומגעיל כלפייך.
- כשהוא משפיל, מעליב, מנמיך, מבטל, מלגלג, ואת לאט לאט מאמינה לו,שאת שמנה, מכוערת, סתומה, ובכלל,״מי יקח אותך חוץ מאדיוט כמוני?״
- כשאת מצדיקה את התנהגותו האלימה, בטענה שאת צריכה לדעת מה מפריע לו, ולוותר על חברות ומשפחה , ומוסיפה ״ככה זה בזוגיות לא?״
- כשהוא מתנדב לקחת אותך לכל מקום, כדי לפנק אותך, אבל באמת כדי לראות עם מי את נפגשת.
- כשהוא עוקב אחריך , ופתאום משום מקום מופיע כשאת עם חברים.
- כשהוא מופיע במקום עבודתך לראות ״מי הבוס הזה שלך?״
- כשמבקש ממך לא לעבוד, למרות רצונך בקריירה, כי הוא מפרנס בגדול ״ואת תהיי מלכה, גדלי ילדים״
- כשהוא בוחר לך את מקום העבודה שלך.
- כשהוא בוחר את בגדייך, ואוסר עליך על פרטי לבוש.
- כאשר לבריכה או לים את הולכת רק איתו, כי הוא צריך לשמור עליך בעולם של זאבים.
- כשהוא אובססיבי כלפייך, מתקשר שלושים פעם ביום, רוצה לדעת היכן ועם מי את, ובעיקר מתי כבר יהיה לך זמן עבורו .
- כשהוא מקנא ומתפרץ באפן קיצוני, שובר דברים ומרים יד עליך.
- כשהוא דורש בכח יותר ממה שאת מוכנה .
- כשבבגרות כל הדרכים חסומות בפניך למקורות הכסף שלכם, ואת מבקשת רשות להוצאת כספים ונתונה לחסדיו.
- כשאת מוענשת בכל מיני אופנים כשאת ״ מעצבנת״ ולא צייתנית.
- כשאת מגלה שאת מפחדת מתגובותיו, והולכת על קצות האצבעות בחייך.
- כשאת מדברת עם אחרים, צוחקת עם אחרים ...והוא מתפרץ כי את ... לא מכבדת אותו.
- כשהוא מפחד שתעזבי אותו , ואומר את זה בכל הזדמנות.
- כשהוא מתקדם
מ ה ר מ י ד י
ולא באופן סביר במערכת היחסים. דוגמה ?
מציע מגורים משותפים בשבוע הראשון.
- כאשר אחרי כל התפרצות , מתנצל, בוכה ומבטיח שהדבר לא יקרה שנית, קונה מתנות, מחזר מתחנף מפצה .... עד הפעם הבאה.
קוראים לזה מעגל האלימות . כאשר טריגר מעלה את מפלס הלחץ, גורם להתפרצות, בעקבותיה יש רגיעה, חרטה על שקרה, וקיום טקס הירח דבש המדומה, כאשר שניים מתפייסים מתוך הבהלה של מה שהתרחש, וחוסר יכולת לפרוץ את המעגל .
והמצווה היא,
והגדת לבתך!
והגדת לנכדתך!
זו תורה שבעל פה שצריכה לעבור במעגלי הנשים.
והכי הכי חשוב לייצר במערכת היחסים בבית, במשפחה, בבית הספר, מרחב המאפשר לבקש עזרה בשעות שנראה כי זה סוף העולם.
כי בשם ובחסות הבושה
נשים לא מבקשות עזרה,
מתביישות.
וכשאנחנו שומעים אצל השכנים שלנו צרחות וקולות שבר, חובתנו לצלצל 100!!!
בזה הרגע אולי הצלנו את הנרצחת הבאה
אדישות גם הורגת.
נ.ב
ואם בתך או נכדתך מתרחקת , ומשתנה מול עינייך, נמנעת מלבוא, לדבר, לשתף, אינה כתמול שלשום,
נמנעת מקשר עין , מתרצת,
ואת לא ישנה בלילה ...
גם זה סימן.
כי הלב יודע
לפני שהראש מבין. ❤️
פורסם גם במגזין Israeli Week:
http://israeliweek-flipbook.com/israeli-week/#dflip-df_5222/13/
Comments