הטלפון צלצל מאוחר בלילה , זאת היתה מישל ( שם בדוי).
אני?
בספר על פיו אני עובדת בקליניקה שלי ברור לי כי אנשים מרגישים ,חיים ,חושבים ,ומתלבטים גם מעבר ל ״פגישתנו השבועית״.
ולכן אני זמינה מעבר לבועה של פגישתנו השבועית .
הקולות המקצועיים יאמרו :
-״ומה עם הגבולות ?
-ומה עם פיתוח אמצעי התמודדות ועמידה בלחצים - שיתמודדו!״
אבל אני ?
גם אני הייתי רוצה מישהו שאוכל לצלצל אליו מחוץ לשעות הקבלה , כשקשה .
כמה מילים שעוטפות ומארגנות. , אפשרו לה להתאפק עד למחרת , עד לפגישתנו השבועית .
והיא סיפרה ...
״ הוא תמיד אומר לי: ״ יום אחד אגיע אליך לארץ, אבל עכשיו אני בלחץ של עבודה והמשפחה , והכלכלה גם היא מקשה ״
והוסיפה בכעס,
״ אני מחכה לו שנים בארץ, אנחנו מתכתבים , מדברים ומנצלים את כל פלאי הטכנולוגיות כדי לתחזק את המתרחש ביננו״
אמרה , וקרצה .
״ אני טסה אליו כמה פעמים בשנה, ותמיד נמלטים לפינות מרתקות ואקזוטיות כאלו שרואים בפרסומות של חופשות, ומשם חוזרים מתודלקים במידה שתאפשר ציפיה ממושכת לפגישה הבאה.
תמיד הוא מבטיח ברגעי השבר שלי שהוא יעזוב את חיו שם ,
אבל לא כרגע כי :
-לילד יש בר מצווב בקרוב
-אחר כך זה החגים
-אחר כך זה פרויקט גדול בעבודה
-אחר כך אשתו חולה
-אחר כך הילדה חולה כי היתה בתאונה...
אלה החיים שלי בהתנהלותם.
מזה כמה זמן אני לא שומעת ממנו
לא בטלפון ,בפייס ,בסקייפ,
כאילו בלעה אותו האדמה.
אני לא יכולה לצלצל לביתו ... אשתו את יודעת.
אני חיה בסטרס ,הולכת, באה, חוזרת , הולכת לריצה עם הכלב, מרימה משקולות , צועקת באוטו ,רצה מסביב לשכונה בלילות ... מוטרפת .
ברגע אחד של טירוף רגעי קניתי כרטיס טיסה ועליתי על הטיסה הריאשונה בדרך אליו.
זה היה רגש טהור , ללא חשיבה , ללא בדיקה .
אני וההיסטריה שלי הגענו אחר יממה לניו יורק המושלגת . המונית הורידה אותי לפני בית מהודר , בשכונה מפוארת. במקום בו לא מבקרים חברים האחד את השני , במקום בו ארוחות נקבעות חודשים מראש , במקום בו השכנה לא קופצת לסיגריה( בעבר) והיום לשייק בריאות ירוק ירוק ,במקום בו השכנה לא ״תופסת״לך את הילדים לשניה כי את חייבת לעוף לשניה,
במקום הזה....
אני דפקתי על הדלת !.
אני לא קבעתי פגישה מראש!
העוזרת שלו פתחה את הדלת, כולה אומרת סימני שאלה.
גווי אומנם היה כפוף
אך מילותי היו זקופות.
״ אני כאן כדי לראות את הגברת......., אמרתי בעורמה לא מתוכננת.
״ את מי?״
שאלה העוזרת , בהפתעה קיצונית בקולה .
״ את גברת .....״
חזרתי בהתרסה ,
לפני שיברח לי הכח .
העוזרת יישרה את תסרוקתה , מתחה את גופה ואמרה , בקול רך:״
דרלינג בבית הזה אין גברת ,
האדון לא נשוי!״
כל המדפים בגופי נפלו כדומינו.
השאלות פצחו בצונמי בראשי,
תמונות מהאיונטר הפרטי שלי עברו בשורות בזכרוני , מנסה להבין מה לא ראיתי ,הבנתי ,שמעתי ,כל השנים האלה ששמתי את חיי בהמתנה .
שנים ספר כי נשוי ובעל משפחה , המתעתד לעזוב כי חייו אינם חיים בלעדי, ובבית נשאר רק למען הילדים.
שנים החזיק אותי רחוקה,
שנים החזיק אותי בת ערובה במערכוני חייו.
האוקינוסים שביננו ,היו לו ממ״ד .
שקט בחדר.
זה הרגע בו פיצקה כלבתי האהובה בוכה עם הבוכות ... ואחר כך מתיישבת בחיק ,כמפייסת .
ואני ?
הרבה אני רואה את הדפוס הזה של ״הקומיטפובים ״, אלה שיש להם פוביה מקומיטמנט , מהתחייבות, גם אצל הגברים וגם אצל הנשים .
״את יודעת ״
פתחתי ואמרתי
״לעיתים אנו מייצרים לנו סיפור עם מערכה א׳ ומערכה ב׳,ג׳ וד׳ לנצח.
לעיתים המערכות וסיפורינו הקשים תוקעים,מכבידים, מציקים,אבל למרות כל זאת יש לנו רווחים במצב בו אנו שקועים ומושקעים.
לעיתים הרווחים סמויים , אנחנו לא באמת מבינים למה אנו במצב קשה .
״ הרווחים״ האלה הם המקום שעלינו לפצח , הם אבות התקיעות שלנו.
היה ביניכם חוזה לא כתוב ואולי גם לא מודע.נראה שזה עבד בשבילך,
נראה שזה עבד בשבילו.
המרחק הזה כפי הנראה נתן לך מרחב מחיה במינון שמתאים לך, למרות שברמת ההצהרה את אוהבת כפיות ומיטה רחבה וזוגית נוחה . נראה שאת זקוקה לזוגיות אבל במינון שדווקא המרחק שהתלוננת עליו ,אפשר לך לחיות על פי מידותייך.אולי גם המרחק והמרחב האישי ,דשן את חייך.היית בזוגיות אבל יחד עם זה היית חופשיה , עצמאית , באה והולכת כפי שרצית וללא הגבלה. מצבך הכלכלי היה אייתן בזכותו.גרת בדירה שרכש לך וקיבלת כל מה שרצית ללא הגבלה.
אנשים לא נשארים במערכת שאינה מספקת להם מרפא סמוי מתסביך אחד כואב ועמוק כעומק הגרנד קניון. כל זה עד נקודה בה פג תוקפו של היתרון היחסי של תסביך זה,
וההפסד גדול מהרווח , וכמו בבורסה כשהמניה לא מניבה יותר רווחים ,עלינו להחליף אותה . לפעמים אנחנו זקוקים למשבר ומכה כדי לעשות בדק בית ולהחליט מחדש מה נכון לנו בנקודה זו בחיינו.
את צעירה , יפה , חכמה , נעימה , מוכשרת . כל החיים לפנייך.היה פה שיעור גדול שבא אל פתחך.
תלמדי מאתמול ,
תחיי את היום ותקווי למחר.
ובסוף צריך תמיד לזכור כי לא משנה כמה נשימות את נושמת , חשוב יותר כמה רגעי חסד בחייך עצרו לך את הנשימה.
אם צריך
אם מתאים
אתם מוזמנים לדבר איתי
0544833186
ד״ר ג׳ודי כצמן
טיפול אישי , זוגי , משפחתי .❤
Comments