Search
  • Judy Katzman

...בפגישתנו השבועית... הצצה לקליניקה שלי לסיפורי חיים של אחרים.



היא נכנסה לחדר מינימליסטית כזו, הכל במצומצם.

״אף פעם לא לקחתי מקום ״

פתחה.

״אנחנו ארבעה ילדים במשפחה, ומכולם אני נטלתי את הטיפול באמנו הקשישה, כולם נעלמו או מתו.

שנים ישנתי בחדר הסמוך לחדרה קשובה לנשימה, תזוזה, צורך.

כשמצבה הוחמר הובהלה לביתנו אנג׳ל. פיליפינית קטנת קומה וגוף, ממש בובת חרסינה, עושה מלאכתה בשקט, ענוה, ואסירות תודה.

טפלנו יחד באמא.

הפכנו לצוות.

ניקינו, הלבשנו, בישלנו, שרנו, כיבסנו, תלינו ובישלנו אוכל אסייתי שלמדתי לאהוב.

כשהרמנו יחד את אימי, ידינו ומבטינו התנגשו.

זה היה הרגע שהרגשתי כי הפכתי לנורמאלית, משהו כמו כולם. ברק עבר בגופי.

התאהבתי.

הקנאה תקפה אותי כשטיפלה באמא. אני רציתי את ידיה,

תשומת ליבה וזמנה.

מצאתי בקרבי תכונות שלא ידעתי.

מלכת הדרמות הפכתי להיות.

לראשונה בחיי הסתכלתי על גופי ופני במראה,

מנסה לפנק, להייטיב, וליפות אותו.

רציתי להיות נשית, יפה, מריחה, וראויה עבורה.

היא לימדה אותי את רזי ריחות המזרח ועוד מסורות זרות לי.

לילה אחד התעוררתי לליטוף עדין על פני.

היא ביקשה לעצמה מקום במיטתי.

הבית היה שקט חם חשוך ונעים. ברקע נשמעו נשימותיה הקצובות של אימי.

הרגשתי כמו בטקס חניכה.

זה היה הלילה בו גיליתי את הכלי ושמו : ג ו ף!

שנים גרתי בו ללא שימוש.

כשהבקר עלה היינו תשושות מזיעות, ומסופקות.

הבית שינה את מהותו. מבית טבול בריח זקנה, הפך לבית חי ותוסס, מואר בשמש, מאוורר, ומריח מריחות תבליני המזרח הרחוק.

כך חיינו חיים מלאים של משפחה כמה שנים בממלכת הנשים שלנו.

צלצול הטלפון שהעיר אותנו, בישר מהצד השני כי עליה לחזור הביתה על מנת להפרד מאביה החולה.

במהירות אספה צרורות בגדים קטנים וצבעוניים ואת השאר טמנה בצד האחורי של הארון למשמרת עד שתשוב,

כך גם הבטיחה לתוך צוארי כשנפרדנו בשדה התעופה.

הימים הפכו לשבועות וחודשים.

״אני מתגעגעת״, אמרה ושלחה נשיקות קטנות.

שוב בישלנו דברנו, צחקנו והכל בחסינות הסקייפ.

״מתי תחזרי כבר?״

חזרתי ושאלתי

והיא?

״בקרוב! בקרוב!״

הבחנתי כי פניה עגולות וורודות.

נראתה שונה.

״אני בהריון״, ענתה לשאלתי.

״איך????????!!!!״

צרחתי באופן טרנסאטלנטי

״איך?!״

״ממי?!״

... ״מבעלי!״

ענתה, והשפילה מבט.

״מבעלי!״, חזרה לוודא הריגה.

זה היה הרגע בו התאלמנתי.

הרגלי היומיום שאינם מוערכים בזמן אמת,כפטפוטים, נגיעות, צחוקים קטנים וגדולים, התאיידו מחיי ברגע של בשורה, כמו בלון הליום השועט לשמיים שנשמט מידו של ילד קטן.

לימים אימי נפטרה בערבו של שישי,

ללא הכנה ... אף פעם לא מוכנים.


שקעתי בדכאון אך חזרתי, ובתוכי בקע צורך חדש של אמהות.

הבדיקות בשרו על ביציות טובות וגוף שלא יעמוד במסע הבריאה של תשעה חודשים.

תחינות טראנסאטלנטיות הביאו להסכמתה להיות האינקובטור של הביציות שלי והזרע של אהבת נעורי, שנשבענו כי אם עד גיל 45 לא נהיה בזוגיות נעשה בדקה ה-90 ״ילד געגועים״.

אז קיימנו.

המשלש הקדוש של

הביציות שלי,

הזרע שלו,

והרחם שלה,

בראו את יהו-נתן

כשמו כן הוא.

אז את בטח שואלת למה אני פה,נכון?.

לפני שבוע , נקישה בדלת.

היא עמדה בפתח.

תינוק בזרועותיה,

ומזודה לרגליה.


היא נכנסה פנימה כממשיכה משהו שהפסיקה.

הסתובבה ואמרה:

״עכשיו נהיה משפחה נורמאלית, אמא ואמא ילד וילדה!״

לרגע הפסיקה מדיבורה, לגמה מהמים הקרים ממותקי מי ורדים, והמשיכה.

״אני לא יודעת מה לעשות,

אני לא סומכת עליה,

לא מאמינה לה,

מפחדת שתעלם שוב,

לא רוצה להפגע שוב,

לא רוצה להנטש שוב,

אני רוצה, ואני לא רוצה,

אני מבולבלת , מכווצת את רגשותי, ומרגישה כמו הילד שסתם את החור בסכר הענק באצבעותיו הקטנות.

מפחדת לטבוע בגל הרגשות המכווצים.

״מה עושים?״, שאלה,

והביטה בי כמו ילדים שמאמינים שאמא יודעת הכל.


ואני?

אמרתי לה ...

״ הפחד הוא הכח הכי חזק שעוצר בעדנו ובדרכנו,

מבקש להיות על תקן של פוליסה בחיינו.

חויות העבר מתדפקות על דלתות מחשבותינו כאומרות באזהרה:

״כבר היית בסרט הזה

מה עכשיו?״

והכל מתוך כוונה טובה לשמור,לשמור, לשמור ולשמר את איזור הנוחות, שהוא -תקשיבי לי,איזור הנכות!

ולכן מה שצריך זה להפוך את הפחד לדחף לחיים מייטיבים יותר.

השמירה ה״כביכולית״ הזו, כמוה כממ״ד, מגינה בזמן מלחמה. לעיתים אנשים נשארים שם גם בעתות שלום... גם כשהסכנה חלפה.

שמירת יתר לא מאפשרת חיים אמיתיים .

כי טוב ורע ברא אותם

חזק וחלש ברא אותם

יפה ומכוער ברא אותם

מרקם של כוחות, לעיתים מנוגדי כוון ודינמיים

שווה לשחות בהם,

רק כדי שלא תמותי לפני שלמדת לחיות.

תסתכלי על הטבע, על העונות, הכל משתנה . יום ללילה , חרף לקיץ, נשירה לפריחה .

מה שכן, תצטרכי ללמוד לשמור על עצמך, בדיוק כמו שקרם ההגנה שומר על הגוף מפני קרני השמש, יש קרם הגנה ששומר

על הנשמה.

כן, קרם הגנה לחיים!,

לגמרי!

אפשר ללמוד, נעשה זאת ביחד.

ולכן יש לי שעורי בית עבורך.

תתחילי בלעשות כל יום, דבר אחד שמפחיד אותך,

וכל זאת כדי שלא תלמדי את השעור שלך לחיים מאוחר מידי .

1 view

© 2018 by Judy Katzman. Proudly created by Wix.com

  • Black Facebook Icon

054-483-3186